סיכום כללי על יצירתו של טוביה ד"ר אביבה וינטר

טוביה כ"ץ

 טוביה כ"ץ נולד בשנת 1936 בפולין (רוסיה היום). בהיותו בן שנה היגרה משפחתו לדרום אמריקה והשתקעה בבואנוס איירס שבארגנטינה. Tobias Katz (בשמו הלועזי) למד במסגרות חינוך כלליות והתמחה בלימודי אדריכלות בבית הספר העל-יסודי. כ"ץ עמד בראש תנועת ההתיישבות הקיבוצית בארגנטינה והשקיע את רוב מרצו בגיוס חניכים לתנועה ובפעילות ציונית. ב-1956 החל ללמוד בסדנא של הצייר דמיטריו אורוצואה, שם התנסה בציור בשמן ובטכניקות נוספות.

ציוריו של כ"ץ מאותן שנים משקפים את הנופים הרחבים של הכפרים מסביב בואנוס איירס ואת האוכלוסייה שלה. השפעה לטינו-אמריקאית  ניכרת ביצירות הללו  - הדמויות מגושמות, בעלות שיער שחור וסמיך והפרספקטיבה מעוותת ומבליטה את הדמויות בחוסר פרופורציה ביחס לרקע שלהן. ביצירות אחרות ניכרת השפעה קוביסטית בטיפול בנושא ובצורה.

ב-1960 כ"ץ עולה לארץ עם אשתו, פנינה, ומתיישב יחד עם חברי התנועה בקיבוץ חוקוק שבגליל. הקיבוץ שוכן מעל הכינרת למול הארבל, מעל נחל עמוד.

כ"ץ נדרש להשתלב במערך העבודה בקיבוץ אך מצליח למרות זאת להשיג אישור לקבל צריף קטן בו יוכל לצייר מספר שעות ביום.

כ"ץ מספר על קשיי הקליטה בקיבוץ שנבעו מהפער העצום שנוצר בין האידיאולוגיה הגדולה אותה טיפחו ואליה חתרו בארגנטינה לבין המציאות שטפחה על פניהם בהגיעם לקיבוץ.  העולים החדשים, כ"ץ ביניהם, פגשו את הדור השני של בני הקיבוצים, דור שכבר החל לחתור תחת האידיאולוגיה הרדיקלית של הקיבוץ ולסגל לעצמו ערכים חדשים. כמו כן, אורחות החיים והכללים הנוקשים שבקיבוץ הטרידו את מנוחתו של כ"ץ כמו למשל: הרחצה המשותפת, הלנת הילדים בבתי-ילדים ואסיפות החברים הקולניות והכוחניות.

תחושה של אכזבה, מרירות ותסכול ליוותה את כ"ץ במשך 20 השנים בהם התגורר בקיבוץ.

תחושותיו הקשות וחיפוש אחר מענה למצוקות הפנימיות שלו הולידו אצל כ"ץ יצירה מופשטת ששחררה אותו לכאורה מהתלות בזמן ובמקום. עם זאת, ההיפעמות העצומה של כ"ץ מהנופים שהקיפו אותו באה לידי ביטוי בצבעוניות עשירה ועזה ובבחירת גוונים בהשראת הטבע שסבב אותו מכל עבר- חום, כתום, אוקר, ירוק, כחול ואפור. 

הקומפוזיציות של כ"ץ בשנים אילו אינן מתוכננות אלא נוצרות תוך כדי תהליך העבודה. חוסר השקט של כ"ץ מתבטא בשימוש החופשי והסוער בצבע ובמכחול, במריחת שכבות עבות של צבע מחד וצבע מדולל הנוזל על הבד מאידך, בשימוש בקצה ההפוך של המכחול, ובעבודה בשכבות רבות של צבע בו זמנית. כ"ץ משתרע על פני כל הבד ללא מעצורים במעין ניסיון לכבוש אותו ולשעבד אותו לצרכיו הפנימיים.

ב-1963 כ"ץ מתחיל ללמוד אצל סטימצקי בתל-אביב. ההתוודעות הקרובה אל יצירותיו של סטימצקי ואל האמן עצמו מולידה אצל כ"ץ קומפוזיציות מאורגנות מעט יותר.

כ"ץ מלכד ביצירותיו הן את הממד המקומי והן את הממד הבינלאומי. זאת בהשפעתם של אמני המופשט האקספרסיבי (דוגמת הופמן, רותקו, ניומן וגוטליב) מחד ואמני המופשט הלירי בארץ, מאידך.

ב-1968 כ"ץ מציג בגלרית הקיבוץ.

ב-1969 כ"ץ זוכה במלגה ושוהה שנה בלונדון, שם הוא מתוודע לאמנים ממוצא קלטי כמו אלן דייבי ואנטוני טפייז (Tapies) שישפיעו על המשך יצירתו.

כ"ץ מציג בגלריה פטיט, לונדון.

בשנות ה-70 כ"ץ מרחיב את גבולות ההפשטה שלו כאשר הוא פונה לעבר צמצום חומרי ביצירותיו ומוציא מהם כמעט כליל את אלמנט הצבע. כ"ץ עובד בטכניקה מעורבת על גבי נייר או דיקט. לפעמים הוא משלב אלמנטים של רדי מייד ליצירתו. ביצירות קיים חיפוש אחר משהו שהוא מעבר לגבולות החומר.  כ"ץ יוצר הבחנות בין הארץ לשמיים ע"י סימנים שונים שהוא מכניס ליצירה: קו אנכי, מערך של נקודות או צורה של X כנקודת מוצא ממנה ניתן לטפס מעלה. לפעמים הוא עושה זאת ע"י השימוש במושגי –   Tierra(אדמה),  Cielo(שמיים) ו –Mas Alla  (מה שמעבר).

הקווים של כ"ץ אווריריים, כמו מרחפים מעל המצע שלהם, ומשרים על היצירה תחושת קלילות וליריות שמשחררת את היצירה מהממד החומרי שלה.

גם ביצירות הללו הממד המקומי חודר ליצירותיו תוך שהוא משרת את אותו חיפוש לעבר מהויות נשגבות יותר. ביצירותיו יופיעו פרפראזות כגון: "בגליל לפני הגאולה", "בין טבריה לצפת", "זרתוסטרא בגליל".

בשנים אילו נערכות לכ"ץ שלש תערוכות יחיד: ב-1973   בגלריית הקיבוץ, ב-1974 בגלריה דבל בשכונת עין-כרם בירושלים וב-1976 בגלריה גידא, ירושלים.

כ"ץ מלמד בסמינר אורנים יחד עם מיכאל גרוס, ידידו ועמיתו לעבודה. כמו כן הוא נמצא באותה תקופה בקשר עם משה קופפרמן ואורי רייזמן.

בשנים 1976-78 כ"ץ נשלח יחד עם משפחתו לברזיל בשליחות התנועה. במהלך שהותו בברזיל כ"ץ נפגש עם חסידי חב"ד שבמקום ומתחיל לקיים מצוות הלכה למעשה.

תערוכה של ציוריו נערכת בגלריה ואספ בסאו-פולו.

כ"ץ חוזר אל הקיבוץ כשהוא עטור בציציות וכיפה ולאחר כשנה משתקע עם משפחתו בירושלים.

ב-1979 נערכת לו  תערוכת יחיד במוזיאון ישראל. אוצרת: מאירה פרי-להמן.

יצירותיו של כ"ץ משנות ה-80 ממשיכות להתאפיין ב"דלות החומר" אך כעת מקבלות ממד מיסטי מוגדר וברור יותר. כ"ץ משלב אלמנטים קבליים ביצירותיו וההתייחסות למקומי עוברת מהגליל אל  ירושלים – הן ירושלים של מטה והן ירושלים של מעלה.

ב-1982 כ"ץ מציג בגלריה גורדון וב-1983 בגלריה ג'ולי בתל-אביב.

הצבעוניות מאד מוגבלת ומתרכזת בשכבות של צבע לבן. כ"ץ מסביר את ההיצמדות אל הלבן באותם שנים כתהליך של התנקות והזדככות. עם זאת, כ"ץ מתחיל בהדרגתיות להחזיר את הצבע ליצירותיו. כ"ץ בוחר אזורים מסוימים ביצירה, אותם הוא מורח בצבעים בהירים באופן שהללו נראים כאילו הם מתמוססים או מרחפים מעל המצע שלהם.

משנות ה-90 ואילך חוזר הצבע לשלוט בציוריו של כ"ץ כבתחילה. כעת האמן פועל מתוך נקודה של שלמות ושלוות נפש אם כי רכיבי החיפוש וההעמקה אינם פוסקים מלהופיע ביצירות. משטחים גדולים של צבע עשיר ודשן ממלאים את הבדים. הקומפוזיציות מתוכננות ובנויות מאלמנטים גיאומטריים. פה ושם מבצבצים רמיזות מושגיות או גראפיות הנוגעות להווייתו של העם היהודי כמו למשל: המזבח, ירושלים  והשואה . כ"ץ  יוצר מעין פתחים וסדקים ביצירות, דרכם ניתן לראות מבעד לשכבות הצבע הרבות. הצופה מובל לעומק היצירה ומוצא עצמו בתהליך של צלילה עמוקה פנימה, לא רק אל תוך היצירה עצמה אלא אל נבכי נפשו עצמו.

כ"ץ אינו נוטש את העבודות על נייר. הללו ממשיכות להיות עדינות, חופשיות וזורמות אך כעת, בשונה משנות ה-70 וה-80, הן שופעות צבעוניות חיה.

ד"ר אביבה וינטר | 052-3941783