טוביה כ"ץ | השין בשמים תשס"ב 2002

ד"ר אביבה וינטר

כתב העת מכלול, חוברת כ"ו ,26 תש"ע ,2009 עמ' 76-74

ביצירתו של כ"ץ מתקיים דיאלוג מתמיד בין מציאות גשמית לרוחנית, בין שמים לארץ, בין גלוי לנסתר.

היצירה, העוטה כולה כחול, מורכבת משכבות ומרבדים של משיחות מכחול בגוני כחול, שכמו מרחפות

על הבד ועולות ומתעלות כלפי מעלה. כ"ץ מצליח לעטוף אותנו בתחושת מסתורין וקדושה. הכחול מסמל

בשפתו של כ"ץ את הטוהר השמימי והצבע שהקב"ה בחר בו לעיטור יסודות שבקדושה כמו המשכן,

הציצית ומעיל האפוד של הכו הן. בנוסף, הכחול היווה את הצבע הדומיננטי של סביבתו הטבעית במשך

20 שנות שהותו בקיבוץ למול הכינרת. אותם נופים ארץ-ישראליים אינם נשארים בגדר נחלת העבר

בביוגרפיה של כ"ץ, אלא מתמזגים יחד אל תוך ההוויות הרוחניות שהוא מבקש לבטא מאוחר יותר. כך גם

ניכרת ההשפעה של מורי הדרך שעיצבו את דרכו האמנותית והרוחנית: הצייר אביגדור סטמצקי והרבי

מלובביץ'. היצירה מבקשת אפוא לייצג ישות אחת קוהרנטית היוצרת בתוכה סינתזה בין הממד הגשמי

לרוחני.

המלבנים המאונכים בחלק התחתון של היצירה יוצרים אשליה תלת ממדית, ויכולים לייצג מציאות גשמית

תוך שהם מעוררים אסוציאציות המאזכרות פיסות מציאות כמו למשל תצורת הבימה בבית הכנסת. הללו

מהווים משקל נגד לרצועות הרוחב הכחולות הצפות על פני התמונה כולה. הצבע האדום, הוא ה"ש נ י",

קופץ לנגד עינינו במלוא העצמה ומסמל גם הוא קדושה, שהרי, כמו התכלת, הוא אחד מן הצבעים ששלטו

במשכן. הצורה הגראפית האדומה מזכירה את האות ש', ומסמלת בכך את האלוקות באמצעות אחד

מכינוייה: ש-די. לצורת הש' שתי פנים: ש' מרובעת העומדת על צ ד ּ וש' משולשת בעלת קדקוד הפוך.

מצד אחד רצועותיה מושכות בתנועה חזקה כלפי מעלה ומדמות מעופּ של ציפור ו מן הצד האחר הקדקוד

ההפוך יוצר כעין חץ המכוון כלפי מטה. הריבוע האדום, המנוגד לשאר המלבנים הכחולים, מהווה מעין

הד לש' השמימית וכך נוצר ביניהם שיח, אותו שיח בין שמים לארץ.

בהתבוננות מושכלת נגלה שמקורו של האדום בשכבת צבע ראשיתית שהוסתרה ע"י שכבות הכחולים

שהונחו מעליה. הפס האדום המטושטש מימין והגוונים הסמי-סגלגלים במקומות שונים על פני הבד,

שנ וצרו ממיזוג האדום והכחול , מסגירים זאת. ב מקומות אחדים מבליח הלבן מבעד לשכבות הצבע כמו

כתמי אור הבוקעים מבעד לעננים. כ"ץ יוצר כאן אשליה לאור האלוקי הגנוז המתגלה בהבזקים שונים

במציאות.

הנסתר ביצירה רב על הנגלה. הנגלה מהווה רק את הקליפה החיצונית של היצירה, היונקת כולה

מהשכבות שקדמו לה, ומטמיעה בתוכה את מצולות נפש האמן. כ"ץ שואל מתורת הסוד את מושג הכיסוי.

הוא "מגלה טפח ומכסה טפחיים". ביצירתו מתמודד כ"ץ עם הניסיון לגלם את המופשט והנשגב באמצעות

החומר הגשמי.